בלוגלן‏ > ‏

בירה ישראלית ואומנות אחזקת האופנוע – היום השני

נשלח 13 בדצמ׳ 2016, 11:23 על ידי Shauli Cohen



או: היום שבו חזרו לי פלאשבקים משנת 2006

לילה. הכל חשוך ורק רחש הגלים מפיג את הדממה. אני מתעורר בתוך האוהל לשמע רחשים חשודים ומציץ החוצה כדי לוודא שהרבע טון לא נגנב. נראה שהכל בסדר. אני יוצא ומתקרב באיטיות אל האופנוע ומגלה חיוך מזמין של מולטית שופעת חזה ישובה עליו עם בקבוק ענקי של בירה שחורה ותוססת. התעוררתי שוב, הייתי מת שזאת תהיה המציאות…

7:00 בבוקר. חוף הים של נתניה עדיין ריק מערסים. בריזת בוקר של ים ושמש שמציצה החוצה מבין העננים. מרחוק אני רואה את הארובות של תחנת הכוח בחדרה. קפה קטן, קופסת טונה ותפוח לקינוח. ככה אני מתחיל את היום השני של המסע. עכשיו נשאר להרים טלפון ולהעיר את שאולי משנת הבורגנים שלו ולחכות שיצחצח שיניים. ניצלתי את העובדה שהוא הגיע מהבית וביקשתי ממנו גם כמה מוצרי טיפוח ששכחתי לקחת: קרם ידיים לי וקרם שמן שרשרת לאופנוע. קפה שני נוסף עם שאולי (בחירה שלו) בסניף של ארקפה ליד איקאה תוך כדי שאנו בונים ציר ניווט יומי.



9:30 בבוקר. אחרי נסיעה קצרה ומפוקקת מעט אנו מגיעים למבנה קטן ברחוב התעשייה של אבן יהודה ופוגשים שם את רותם בר אילן שקצת מעקם פרצוף על החנייה שביצענו ממש ליד דלת המבשלה שלו. לא משנה, הסברנו לו בנימוס רב שלא קיבלו אותנו לקורס נימוסים והליכות בלונדון.

מבשלת הדובים מחולקת לשתי חטיבות: מבשלת העם ומבשלת הדובים.

"מבשלת העם" מספקת ציוד ומארחת כל מבשל בירה ביתי או מבשלה קטנה שרוצה לגדול ולהתחיל לבשל בצורה מקצועית כמויות של יותר מעשרים ליטר מדי חודש. בנוסף, במבשלת העם מייצרים מותגי בית בהזמנה אישית למסעדות ולברים.

"מבשלת הדובים" היא המחלקה המעניינת יותר. תחת המותג הזה משווקות הבירות הפרטיות של שלושת האחים בר אילן. רותם ודגן הם בעליה של המבשלה ואת הידע שלהם הם קיבלו בעיקר מניסיון. שניהם רודים באח השלישי הקטן יותר כי כמעט בכל מבשלה טוחנים צעירות. הסגנון של המבשלה הוא אמריקאי מודרני והבירות של מבשלת הדובים מאוד כשותיות ומזכירות לנו את הבירות של מבשלת Brew Dog האדירה. הדמיון ניכר גם בטעמים וגם בעיצוב של התוויות. גם על זה אחראי רותם.

המבשלה מספקת היום 3500 ליטר בירה איכותית בחודש. כל הליטרים האלה מחולקים בין 20 מתכוני בירות בהזמנה אישית עבור ברים ומסעדות. 5 מתכונים של הבירות הקבועות של מבשלת הדובים ועוד מספר בירות עונתיות. גם הן של הדובים.

כאילו שזה לא מספיק הם מארחים בנוסף גם את ה"חבית". פרוייקט "החבית" הוא פרוייקט ברוח חברתית, כלומר: מספר מבשלים טובים מכל הארץ מבשלים את אותה הבירה לפי מתכון מסוים בנפרד. איש איש במבשלתו. לאחר מכן כולם מערבבים את התבשיל ומיישנים אותו בחבית אחת. לאחר שנה מבקבקים כל אחד את חלקו הוא. התוצאות תמיד יוצאות מפתיעות.



טעמנו אצל הדובים שתי בירות עונתיות ושתיים סדרתיות.

הדוקטור – בירת APA עם 4.8% אלכוהול. בירה עונתית חדשה דנדשה. מבחינת שאולי, היה אפשר לסיים את היום כאן. בירה מעולה.

אראקיס – בירת IPA חזקה – 6.4% אלכוהול.

אינדירה – בירת IPA מעולה וחזקה עם 7% אלכוהול אך קצת יותר אגרסיבית מהאראקיס.

יונק הדבש – בירה מיוחדת בסגנון בלגי שמתובלת בדבש, עקיצה של ציפורן וב8% כוהל. רותם מבהיר לנו שהוא לא מת על אחוז האלכוהול הגבוה בבירה הזו אבל כידוע יש לשוק המשקאות בישראל דרישות משלו כי הערס המצוי דורש להשתכר ומהר.



למרות כל הכיף הזה אנו צריכים להיפרד כי הזמן קצר והבירה רבה. הנסיעה מאבן יהודה לאיזור התעשייה של עמק חפר היא ממש קצרה, רבע שעה שעוברת ממש לאט כשאנחנו כל הזמן מחפשים את המצלמות של כביש 4. האופנועים שלנו וגם הלב כבר לא רגילים לקצב איטי כזה. אחרי צומת הרוא"ה אנו פונים שמאלה וימינה ומייד מזהים מימין את הצב המכונף של מבשלת אלכסנדר.

11:15. יורדים מהאופנועים, פושטים שוב את המעילים ואומרים שלום לשחר, מנהל השיווק של מבשלת אלכסנדר. מבשלת אלכסנדר היא המבשלה הראשונה שבנויה כמו שצריך, מרחוק היא ממש נראית כמו יקב בוטיק. מרכז מבקרים מהודר, שלטי הכוונה והסברים, לוגו של צב מכונף על שם צבי המים ששוחים להם בנחל אלכסנדר הסמוך, מחירון בכניסה שכולל גם סיור וטעימות במבשלה ואפילו ברז בירה לצמאים שבינינו. לא התאפקנו וביקשנו לשתות אבל שחר הסביר לנו בחיוך שרק מי שמקשיב יפה במשך כל הסיור במבשלה זוכה לכוס בסוף. לא הייתה לנו ברירה אז הקשבנו.



מבשלת אלכסנדר הוקמה על ידי אורי שגיא, בוגר חיל האוויר, שעסק במהלך 15 שנה בבישול בירה ביתית. שגיא התמקצע בתחום בישול הבירה אחרי לימודים ארוכים בארצות הברית ולאחר מכן אסף קבוצת משקיעים שתרמו ממון, ידע והרבה רצון טוב. בשנת 2009 נחנכה המבשלה וכיום יכולת הייצור שלה עומדת על 8000 ליטר בחודש.

הבירות שמיוצרות במבשלת אלכסנדר הן אייל מכיוון שלבעלי המבשלה יש פחות רצון לייצר בירות מעניינות או מיוחדות, אלא בירות איכותיות, טובות ונגישות לפלח כמה שיותר רחב של האוכלוסייה. מטרה שלטעמנו הם עומדים בה בכבוד רב. חלק מההקפדה על איכות הבירות היא גם ההקפדה על השינוע וההגעה שלהם בשלום ללקוח הסופי ולכן אחרי שהבירה בושלה, היא לא מפוסטרת אלא נשמרת בקירור. שחר מבטיח שעל מנת לעזור גם ללקוחות שלא יכולים להחזיק מלאי גדול בקירור מבשלת אלכסנדר מוכנה לתת אספקה גם מספר פעמים בשבוע.

מבשלת אלכסנדר מציעה בדרך כלל 4 סוגים של בירות:

בולנדֵה – אייל בהירה בסגנון בלגי עם התאמות לאופי ולאקלים הישראלי. 5.3% אלכוהול בלבד ואכן זו בירה קלה ונעימה לשתייה.

אמברֵה – כהה יותר, מקבלת השראה בעיקר מהבירות הצרפתיות. 5.7% אלכוהול וקצת יותר עשירה מהבולנדה.

למבשלה יש גם סטאוט אבל בגלל מכירת חיסול החמץ המיותרת של לפני פסח לא נשאר לנו כלום לטעום.

הבירה האחרונה ששתינו הייתה גרין, זו IPA בחוזק של 6% ובעלת כשותיות מורגשת, אחלה בירה וממבחר בירות המבשלה הייתה החביבה עלי. שאולי, חובב גולדסטאר שכמוהו טען שהבירות מתוקות קצת לטעמו. מי אני שאתווכח. במקור הבירה הזו הייתה מיועדת להיות עונתית, אבל בגלל ביקורות חיוביות מאד מייצרים אותה היום כבר באופן קבוע.



12:20. יצאנו מהמבשלה אל טקס לבישת המעילים, חבישת הקסדות, וכפיפת הכפפות כיאה לאופנוענים שרוצים לשרוד על הכביש. לא ברור עד היום איך אבל החלקנו מצחוק ליד מדרגות המבשלה ותודה לשחר על התיעוד. שנינו עולים כל אחד על הרבע טון שלו ופותחים בנסיעה כיפית וארוכה יותר לכיוון מבשלת פאבו שבזכרון יעקב. ליד מחלף קיסריה כבר מתחילים להרגיש יותר את הטבע. משמאל דיונות חול ומימין האדום של גגות בנימינה מבצבץ לו פה ושם בין כל הירוק האביבי הזה. מתקדמים עוד כמה קילומטרים, פונים ימינה בצומת פרדיס ומתפתלים בכביש תלול מעל גשרון שנראה כמו אמת מים. לרכב יחד זה פשוט כיף אבל הפעם ניצלתי את היתרונות היחסיים של הרבע טון שלי בשביל לברוח לשאולי.

הקילומטר האחרון של העלייה למבשלה עובר ליד יקב "כרמל מזרחי". הקילומטר הזה מרגיש לשנינו כמו סוג של סגירת מעגל. הרי היינו ממש כאן במסע דומה בשנת 2006, מי ידע שלא נמות מהרעלת כבד עד היום? מבשלת "פאבו", טווס בלטינית, יושבת בסוף דרך ללא מוצא עם תצפית מרהיבה על העמקים של גבולו הצפוני של אזור השרון. אנחנו מכבים מנועים, חותכים צינור שמנמן של נקניק סלאמי, מכרסמים בשקט ומתמכרים לנוף.



12:45. פאבו. מבשלת הבירה הראשונה במסע שלא נמצאת בתוך איזור תעשייה. יופי של מקום בשביל מבשלה. בונו, הברו מאסטר יוצא מהמבשלה ומחכה שנסיים את ארוחת הצהריים החלבונית שלנו. אגב, החזון המקורי של בעלי המבשלה היה להקים ברו האוס בקיסריה אך זה נשאר בגדר חזון בלבד עקב ביורוקרטיה קשה שמוכרת כמעט לכל ישראלי. בונו, יליד הארץ, מספר לנו שהוא חזר אל ארץ האבות בספטמבר 2011 עם השכלה מדייוויס בקליפורניה (כמו ג'רמי ממבשלת ג'מס). אנו נכנסים איתו אל המבשלה ומגלים דוד בישול יפהפה מצופה נחושת. גם כאן בונו והצוות מטפלים במים וממיסים בתוכם מינרלים שונים כתלות בסוג הבירה המיוצרת. המבשלה נמצאת רק בתחילת דרכה ובינתיים לא מממשת את מלוא הפוטנציאל הגלום בה. בחודש מבשלים פה כ-12000 ליטר בירה.

עלינו אל הקומה השנייה. אנו מגלים שם מרפסת מלאה בשולחנות ערוכים, בר מזמין, מטבח עם בשרים קרים וגם גינה גדולה שמארחת על הבמה שלה להקות והופעות שונות בלילות הקיץ החמים.

למבשלת פאבו יש 6 בירות:

פייל אייל ישראלי שהייתה החביבה עלי ומכילה 5.3% אלכוהול. שאולי לעומת זאת אהב במיוחד את ה-

סטאוט, ואת הטריפל החזקה שהגיעה עם 9 אחוזי אלכוהול.

פילסולאגר אדמדם, ובירת חיטה בסגנון בווארי קלאסי שמכילות סביב 5% אלכוהול. כל הבירות שטעמנו בפאבו היו טריות וטובות אבל השוס האמיתי מבחינתנו היה הנוף ששדרג כל לגימה.



15:00 ואנו מריחים כבר את כבישי הצפון האהובים. נפרדים לשלום מפאבו ומבונו ועושים סיבוב דאווין במדרחוב של זכרון יעקב. אני מצטייד שם במשקפי שמש חדשות במקום אלו שנשברו ואנו עולים על כביש 70. זהו ללא ספק אחד הכבישים היפים והאהובים במדינה, לפחות עלינו. למרות שבאותו יום נשבו רוחות חזקות שהיו יכולות להעיף קטנוע קטן אנחנו נהנינו מכל רגע על הכביש. אם חשבתם שרק החלק הזה של הנסיעה הוא טוב, תעשו טובה לעצמכם ותפנו ימינה כמונו אל קיבוץ יחיעם. אם יש גן עדן, הגישה אליו היא כמו שהיה הכביש גישה ליחיעם באותם רגעים. עלייה מתונה בניגוד לנסיעה הקצבית עד אז בתוך שדרת עצים ירוקים עם ריחות של פריחה באוויר. צמחייה עשירה ושמש מלטפת כביש אפור ארוך כשבסופו עומד איתן ממש כמו בימי-הביניים מבצר יחיעם.



16:30. פוגשים את אסף, בעליה של מבשלת בירה מלכה שנשאר שם במיוחד בשבילנו למרות שהמקום היה כבר אמור להסגר לכבוד חג הפסח. עד שנת 2006 אסף היה חלק פעיל מחיי הלילה של תל אביב ובעלים גאה של מספר ברים. כמו כולם, נשבר לו בסופו של דבר והוא ברח צפונה אל הישוב כליל ובשנת 2008 התחיל לבשל בירה. בתור מי שמכיר את חיי הלילה אסף ידע שאת הבירה כדאי לבשל ללקוחות ולא לעצמו ולכן ניסה לשמור על בירה טעימה כמעט לכל חך. לבירה הוא קרא מלכה משתי סיבות: האחת, מלכה הוא שם ישראלי שורשי שפוגע. אחרי שהוצאת את הביטוי "בירה מלכה" מהפה, לא ברור לך איך לא השתמשת בו קודם. שנית, אסף ידע שהוא מחלוצי הבירה בארץ ולא רצה שמישהו אחר יטען שהוא מבשל את מלכת הבירות.

לאחרונה המבשלה עברה שדרוג מערכות והתחילה בשיתוף פעולה עם חברת "הכרם" שמפיצה את הבירות לכל סופרמרקט שקרוב למקום מגוריכם.

למבשלת בירה מלכה יש שתי בירות שמיוצרות באופן קבוע:

בהירה – קלילה ומעודנת עם 6.5% אלכוהול שמתובלת בקליפות תפוז.

אדמונית – פייל אייל עם 5.5% אלכוהול, מבושלת בסגנון בריטי שעשתה על שאולי הרבה רושם. בנוסף, גם טעמנו בירה חדשה של המבשלה, בירת חיטה 5% שהייתה מצוינת ואם יתמזל מזלכם אולי יום אחד גם אתם תטעמו ממנה.

אפופים מעט יצאנו מהמבשלה וחיפשנו משהו לנשנש. נזכרנו שחנות המפעל של נקניקי יחיעם אמורה להיות בסביבה ומה יותר טוב מעוד צינור של סלאמי בקיבה? אבל האכזבה הייתה רבה כשגילינו אותה סגורה.

רעבים מעט לחצנו על הסטרטר והפלגנו דרומית מערבית אל מבשלת ליבירה שבחיפה. הנסיעה לחיפה היתה מעולה עד שענן של אדים רעילים חסם לנו את הדרך, גם הרמזורים והפקקים של הקריות הצטרפו למסיבה וכך דומעים ולא מבינים איך בני אדם מסוגלים לחיות בתוך ענן סרטן כזה עצרנו למרגלות הכרמל ונכנסנו לבר של לאוניד ממבשלת ליבירה.

19:00 ולאוניד ניגש לברך אותנו לשלום. לאוניד טיפוס מעניין, מבשל בירה ומתפקד כבעלים של בר אבל במקביל עובד בתור מהנדס בחברת חשמל. לאוניד מבשל בירה משנת 2007 ומפיק במבשלה שלא הספקנו לבקר בה כ-1500 ליטר מדי חודש. לאוניד קצת מתעצבן כשאנו מתעניינים בתהליך הכנת המים לבישול הבירה וקובע שזה תהליך הרבה יותר פשוט ממה שנדמה לנו. מצד שני, מה בדיוק הוא עושה למים הוא לא מפרט. את השיחה שלנו קוטע לקוח קבוע של המקום שמתלונן על זה שבתור מהנדס בחברת חשמל לאוניד לא משלם על החשמל בבית. משום מה נראה לנו שגם הלקוח הזה לא ממש משלם על החשמל שלו.

בבר ליבירה מוזגים חמש בירות של המבשלה ועוד בירה אורחת אחת. גם היא ישראלית.

טעמנו את בירת החיטה עם 5.7% אלכוהול אך זו הייתה מתוקה לטעמנו יחסית לבירת חיטה רגילה.

דאבל פילס– יוצאת מהחבית עם 6% אלכוהול. הבסיס של הדאבל פילס הוא פילסנר אבל כאן יש ריכוז לתת גבוה יותר שעושה את הבירה מתוקה יחסית.

דארק לאגר– לאגר גרמני כהה (שווארץ) שנע סביב ה 6% אלכוהול. בירה מעניינת, נגישה וטעימה. שנינו אהבנו אותה.

ביטר –5.5% אלכוהול.

פורטר– כהה, מרירה ועם טיפת חמיצות. 5.5% כהל.

בבר ליבירה, כיאה לבר, יש גם תפריט אוכל. לאוניד כמו קורא מחשבות, הזמין לנו כנפיים מעולות וצ'יפס. אחרי שאכלנו שאולי התחיל להתארגן לקראת חזרה דרומה. הלילה הוא יישן כמו בורגני אמיתי על מיטה נוחה ומצעים בריח ורדים ואישה מדהימה לצידו. אני לעומתו כנראה אשאר כאן ואזמין בירה וקרפצ'יו. בכל זאת, אם הלילה אני אשן באוהל ושק שינה לפחות אפנק לפני כן את הקיבה.



אני נפרד משאולי לשלום, מרים טלפון לחבר חיפאי ואנו קובעים להיפגש לבירה בחוף. בתור איש לילה השעה 23:00 היא שעה מוקדמת, החבר לעומת זאת גמור מעייפות מספר שבקרוב הולך להיות אבא. אחלה חומר למחשבה לפני השינה. עם הרבה מחשבות בראש, עם הרבה בירה טובה בקיבה אני הולך לישון על חוף הים בחיפה, מכין את הראש ליום שלישי של מסע בירות במבשלות הצפוניות יותר של ארץ ישראל. גליל עליון, רמת הגולן ועמק יזרעאל.

בירת היום – ישמע לכם מפתיע ומתחנף אבל כאן אני ושאולי היינו תמימי דעים. כל בירה של מבשלת הדובים זוכה בתואר בירת היום. כי אחרי כל בירה שם נשארנו בלי מילים. אלו לא היו בירות מתחנפות אלא בירות מעניינות, בירות לחובבי משקאות איכותיים או מזוכיסטים.
Comments