בלוגלן‏ > ‏

יין ישראלי ואומנות אחזקת האופנוע – היום הראשון לטיול

נשלח 13 בדצמ׳ 2016, 11:29 על ידי Shauli Cohen



3 years ago
0


מאת: שוורץ לאון ושאולי כהן

רשמי מסע – היום הראשון

לפני שנתחיל את סיפור המסע באופנועים שלנו בין יקבי ישראל, כדאי שנבהיר כמה נקודות. קודם כל, אנחנו בהחלט נגד רכיבה תחת השפעת אלכוהול, ולכן במהלך הביקור ביקבים דאגנו רק לטעום יינות ולירוק למרקקות. יוצאים מן הכלל היו יינות מסוימים (בעיקר כאלה שמחירם נקוב בשלוש ספרות) וזה לא שלא ניסינו לירוק. המטרה שלנו היא להביא בעיקר את הסיפור והחוויה של הטיול, של היקבים ושל הנפשות הפועלות, וגם לספר על יינות מסוימים שאנחנו, אנשים אוהבי יין ולא מתיימרים להיות מומחים בנושא, אהבנו.

לא הכל התחיל חלק. חבר שלנו זמי שכח למתוח שרשרת, היא נקרעה תוך כדי רכיבה, פגעה במנוע והשביתה לו את האופנוע. ובעוד זמי מבטל את השתתפותו במסע, לשאולי נתקע האופנוע כתוצאה מקצר חשמלי. אחרי עבודה מאומצת עם צוות מומחים (תודה לבני) ופירוק האופנוע לגורמים, הצליח שאולי לאתר את התקלה. אצלי הכל עבר חלק עד לשנייה שלפני השינה. רגע לפני שנכנסתי למיטה קיבלתי מייל מהבעלים של היקב 'סוסון ים', שנאלץ לבטל את הביקור בגלל נסיעה לחו"ל. פחות יקב, פחות רוכב, אבל עם אותו אדרנלין, יצאנו למסע בבוקר שלמחרת.



8:05. אני פוגש את שאולי בדשא שליד תחנת הדלק בלטרון. המים בפינג'אן כבר רתחו, ואחרי הקפה של הבוקר הצטלמנו ויצאנו לדרך. הגענו אחרי רכיבה קצרה למושב טל שחר עשר דקות לפני הזמן (טעות שעליה נשבענו לא לחזור) והתלבטנו תוך כדי המתנה האם פשוט לפרוץ ליקב ולטעום בעצמנו את הסחורה. בינתיים הסתובבנו ליד היקב, באזור מדהים של שדות, כרמים ואפילו חנות בגדי מעצבים, טרקטור ירוק וקריאות תרנגולים ברקע. לפתע הגיח איש צעיר ומחויך רכוב על טרקטורון, והזדהה כניר שחם, בעל היקב. ניר נדלק על תחום היין במהלך טיול באוסטרליה וכשחזר לארץ נתקל בבחור בשם ברי ססלוב שהגיע לקנות ענבים מהכרם של אביו. כך נוצרה השותפות בין השניים. יחד הם הקימו את יקב שורקשבמקביל שימש כבי"ס להכשרה לימוד עשייה וטעימת יין. כעבור שנתיים התפרקה השותפות עם ברי, וניר החל להשתמש בשירותיו של ארקדי פפיקיאן כיועץ. כיום, אחרי מספר לא מבוטל של שנות ניסיון, היקב הוא הרבה מעבר לסתם יקב. מה שעושה את הביקור ביקב לחוויה היא קודם כל האווירה המשפחתית החמה, אותה מרגישים במיוחד במרתף החביות, שם זוכה כל חבית ליחס אישי מבעל היקב.

כ-5,000 בקבוקים בשנה מיוצרים ביקב שורק, ולניר אין כוונה לגדול מעבר לכמות הזו. פרט לשתי סדרות יין שמיוצרות בו (טל שחר וספיישל ריזרב המיושן כשנתיים) החל מ-2004 מתפקד היקב כבי"ס לייננות, עם שני מסלולים שנבנו כדי להתאים גם למקצוענים שרוצים ללמוד נושא ספציפי (בניית כרם למשל), וגם למישהו שפשוט אוהב יין ורוצה לדעת יותר. מסלול הלימודים הארוך ביותר כולל 17 חודשים והתלמידיםעושים הכל, החל מנטיעה וטיפול בכרם דרך הבציר ועד לביקבוק, כך שכל משתתף יוצא מהקורס עם שלושים בקבוקים מעשה ידיו. ביקב שורק טעמנו שני יינות: הראשון היה מזן מרלו מסדרת טל שחר והשני היה מזן קברנה מסדרת הרזרב, יינות שכל לגימה מהם היא תענוג. בנוסף ניסינו גם טעימת חבית מיין עתידי ודי מבטיח.

מכאן המשכנו על כביש 6 המשעמם לעבר היקב של מחנך היין של ניר ושל רבים אחרים – ברי ססלוב. כמה חבל שהנוף היחיד שראינו היה של הרים מצולקים כתוצאה מסלילת הכביש הזה. עם כל הכבוד למהירות, היא בהחלט לא צריכה לבוא על חשבון הנוף.

ליקב ססלוב שבקיבוץ אייל הגענו באיחור אופנתי, שהפך עם הזמן למסורת שגדלה מפעם לפעם. הגענו בזמן שכל משפחת ססלוב עסקה בביקבוק התוצרת המפוארת, כך שהראשונה שרצה לקבל את פנינו הייתה הכלבה ביבית (על שם ההוא שניסה גם הפעם להיות ראש ממשלה). את היקב הקים ברי אחרי פירוק השותפות עם יקב שורק. הוא שוכר את המבנה מהקיבוץ, ומגדל כרם משלו. בנוסף הוא גם החכיר שני כרמים בחוזים ארוכי טווח שיבטיחו שליטה על איכות התוצרת.

איך התחיל הרומן בין ברי ליין? ובכן, מסתבר שברי, קנדי במקור, היה חייב לקחת קורס בשפה הצרפתית כדי להתקבל לאקדמיה. לשם כך לקח מורה פרטית צרפתייה, שהקסימה אותו. אותה מורה אהבה מאוד יין איכותי (צרפתייה או לא?) ובעיקר דרך שיחה על יין חשפה את ברי לראשונה לעולם הזה. שנה לאחר מלחמת ששת הימים עלה ברי לארץ והתחיל לעבוד בהיי טק. במסגרת העבודה הוא נשלח לצרפת (מעוז היין של העולם הישן) ואח"כ לקליפורניה (מעוז היין של העולם החדש) שם הוא לקח כמה קורסים, וחזר לארץ בתחילת שנות ה-90' כשהוא נחשב למומחה ביין. את היקב בקיבוץ אייל פתח ברי בשנת 98', ושנה לאחר מכן יצא מהיקב הבקבוק הראשון. מהשיחה עם ברי גילינו כמה נושאי עניין משותפים כמו מכוניות, אופנועים וגם, כמה מפתיע, יין.



היינות של ברי מתחלקים לשלוש סדרות: אביב – יין צעיר שלא ראה חביות וכשמו הוא יוצא באביב, אדום – שיושב בחביות שונות כ-20 חודשים וגם סדרת רזרב שיוצאת בבצירים ממש טובים ומיושנת לפי מתכונים אישיים. בנוסף יש יין קינוח על שם הבת – יסמין. את הענבים ברי מעדיף להביא מהגליל העליון מכיוון שלדעתו זהו האזור הטוב ביותר לגידול ענבים, מכיוון שהוא מספק באופן טבעי את כל התנאים שהענב צריך. טעמנו שלושה יינות: אביב מַרִיאג', אביב קברנה וקברנה רזרב 02. מאוד אהבנו את הקברנה רזרב, מדובר ביין שיושן 27 חודשים בחביות, יין מאוד עשיר, נעים וחלק שבכל טעימה ממנו מתגלים טעמים חדשים.

את משפחת ססלוב עזבנו מאוחר משתכננו (ככה זה עם אנשים מעניינים ויין טוב). עלינו על 2 הנשרים שלנו וטסנו לכיוון בית יצחק, ליקב אלכסנדר. בדרך חתכנו דרך טייבה, הכביש (אם אפשר לקרוא לו כביש) גרם למתלים לגנוח ולצרוח כשבכל צעקה שלהם אנו מקללים את הרגע שבו לא קנינו אופנועי שטח.

יקב אלכסנדר הוא המשך של מסורת משפחתית, כאשר יורם, הבעלים, הוא דור שלישי לעושי יין ביתי והראשון שעושה את זה באופן מסחרי. היקב ממוקם בחצר הבית שהוסבה במיוחד למטרה הנעלה. את הג'וק הוא קיבל כשהיה עיתונאי וסיקר את הקמת יקב דלתון, מה שהדליק אצלו את הגן היינני וגרם לו להתחיל לייצר יין. בהתחלה קנה ענבים מכרמים בגליל העליון ומשנת 2002 הוא הבעלים של הכרמים ושל היקב שמייצר היום כ-45 אלף בקבוקים בשנה. מדובר ביין שכל פרט בו מושקע עד הסוף: החל מהחביות שמיוצרות בהזמנה אישית בחבל בורדו שבצרפת (ממלכת היין אם תרצו), בקבוקים מיוחדים, אריזות עץ מהודרות, ועדיין לא דיברנו על היין עצמו. היקב מפיק שלוש סדרות: סנדרו (שם חיבה של אביו),אלכסנדר, ויין הדגל, אלכסנדר הגדול, שיושן ארבע שנים (!). את היין המדהים הזה טעמנו כשאת הטעימה מלווה בתו של יורם, שלמרות צעירותה הראתה ניצני אלכוהוליזם כאשר נזפה באב שהעז ברוב חוצפתו ללגום מהכוס שלה.



אחרי תמונה משותפת עם דור ההמשך (הקטנה) של יקב אלכסנדר, דהרנו צפון-מערבה לכיוון אזור התעשייה בעמק חפר, לכיוון יקב רקנאטי השייך, כמה מפתיע, ללני רקנאטי ומשפחת שקד.

היקב שנמצא בבניין מהודר שדי חורג מהאופי המקובל של איזור תעשייה נולד במוחם הקודח של שני אחים – האחד גניקולוג והשני וטרינר. היקב הוקם בשנת 2000 ותוך שש שנים בלבד הגיע לתפוקה של חצי מליון בקבוקים בשנה, מה שנחשב להצלחה לא קטנה במושגים מקומיים. ליקב כרמים קבועים שעובדים איתו ופרוסים בעמק ובהר. תהליך היצור נעשה בצורה מאוד מסודרת ומדויקת, שמזכירה מנוע של אופנוע גרמני, אבל איפשהו הייתה חסרה בו לדעתנו גם קצת נשמה.

היקב מייצר ארבע סדרות ברמות שונות: יסמין, שהיא סדרה של יינות צעירים ופשוטים, רקנאטי, סדרה הכוללת שישה יינות, שאחד מהם מיוצר מזן הברברה המעניין. הסדרה היוקרתית יותר היא הרזרב, וסדרה מיוחדת שיוצאת בשנים עםבציר טוב במיוחד, שנקראת S.R.

חדר הטעימות היה מהודר, ועל קירותיו מדפים עמוסים בבקבוקים מבצירים שונים. במרכז החדר עמד בר מעץ מלא, שם טעמנו מספר יינות, כשמעל כולם בלט הברברה בטעמו הנפלא. לאחר הסיור המחכים והמעשיר שהעביר לנו עוזר היינן אמיר, נפרדנו לשלום מכולם (גם מהבנות היפות במזכירות) ועלינו שוב על צמד הנשרים וברעמת מנועים אדירה של 8000 סל"ד נסענו לתדלק בחדרה.

השמש סוף סוף החליטה לחייך ואנחנו המשכנו בדהירה לכיוון היקב הוותיק והגדול ביותר בארץ, ניחשתם נכון, כרמל.הקפנו את זיכרון יעקב בנונשלנטיות אופנועית חביבה והתחלנו לטפס במעלה ההר לכיוון היקב. מיד כשנכנסנו לחצר היקב, האופנוע שלי החליט שעשינו מספיק ליום אחד וקרע לעצמו את הכבל קלאץ' כאות מחאה. תוך קללות נמרצות החלטנו לדחות את התיקון עד לאחר הביקור (למה לרוץ לתקן אופנוע כשיש לך יקב שלם לטעום?). כשנכנסנו למרכז המבקרים חיכה לנו מדריך היין הראשי של היקב, עמוס, עם שתי כוסות אספרסו שהיו בהחלט במקום. מאוחר יותר הצטרף אלינו גם משגיח הכשרות של היקב, כדי לוודא שחס וחלילה לא נזרוק חבילה של פיתות לתוך אחד המיכלים. מסתבר שגם עמוס פרש מתחום ההיי טק לטובת גרימת נזק סדרתית לכבד.



למרות האזהרות ששמענו לפני הביקור ביקב, מתברר שהיקב התחדש, והוא כבר מזמן לא מייצר רק יינות בינוניים. היקב, שסבל מדימוי שלילי ומיושן, התאושש. לאחר תקופה של הפסדים שנבעה מהשקעות לא מוצלחות ומפתיחת יקבים מתחרים שעושים יינות מעולים, בכרמל התחילו להתעשת. הציוד חודש, כרמים חדשים ניטעו במקומות שונים בארץ ויוזמה חדשה החלה לפעול: בתוך היקב המסחרי ותוך שימוש ביתרונות הגודל והמשאבים שיש לו להציע, נבנה ב-2003 יקב בוטיק קטן ועצמאי, אליו נשלחים הבצירים המובחרים ביותר, שמפאת כמותם הקטנה דורשים טיפול ומגע הרבה יותר אישיים.

לאחר הסיור במתקני הייצור ירדנו אל מרתפי היקב, המקום שאפשר לדמיין בו בקלות את אדמונד דה-רוטשילד מגרד את הפדחת ושולח כמה פועלים לגלגל אליו איזו חבית. המרתפים, שנבנו לפני יותר ממאה שנים, מכילים היום המון חביות וציוד מיושן, וחלקם הוסבו לארכיון מרשים עם יינות שקיימים רק בתמונות וכמובן מרתף טעימות. מסביב הכל היה קריר ואפלולי וההרגשה הייתה כאילו חזרנו לאחור בזמן. לקראת סוף הסיור ניגשנו לבדוק מה באמת שווה השילוב בין מרתפים עתיקים לבין מכלי תסיסה חדישים מאיטליה. טעמנו חלק מסדרת הכרם וגם מהסדרה האזורית, כשמעל כולם בלטו שני יינות: הראשון יין הקינוח גוורצטרמינר, בציר מאוחר מכרם שעל, שגם זכה במדליה בתחרות אשכול הזהב. היין השני הוא יין שעדיין לא יצא לשוק בשם קריניאן אולד ווינס, שנבצר מכרמים בני כ-35 שנה ומיושן כשנה. היין היה מעניין מאוד, והתלווה יפה לארוחה ביתית בנוסח ים תיכוני. בנוסף נפלנו מהרגליים מהארומה של השיראז שמגיע מכרם קיומי.



אחרי שלוש שעות, שחררנו את עמוס מחברתנו בתקווה שימצא אנשים שפויים יותר, והזדרזנו להספיק להחליף כבל קלאץ' באופנוע לפני החשכה ולפני שהרעב יכריח אותנו לצוד איזו לוטרה. התגלגלנו במורד זיכרון דרך בריכות הדגים של מעגן מיכאל הישר לחוף מעין צבי, לחניית לילה על הים. אחרי שהקמנו אוהל פתחנו קופסת שימורים עם שעועית מתובלת בנקניק סלמי (זה נורא כמו שזה נשמע), וקינחנו בפירות יבשים ותה צמחים, משהו שהזכיר לנו קצת פחות את רמאללה. לא נרדמנו לפני שהספקנו לחסל בקבוק של וויסקי 'גראנט'ס אייל' לקול הגלים שעוד רגע נגעו באוהל, וככה נגמר לו היום הראשון של המסע.

*בכל יום נבחר יין אחד שהפתיע אותנו לטובה, והיין של היום הזה הוא הקריניאן אולד ווינס של כרמל מזרחי שלדעתנו ישתלב מצוין עם אוכל ביתי ולא מורכב מדי או עם בשר בתיבול עדין. לחיים!

בשבוע הבא – רשמים נוספים מהמשך הטיול.

אפריל 2006
Comments