שני ויסקים שמפוצצים את המוח

לא שהוויסקי מדהים אלא מעניין וכמה עבדו עליו קשה.

אתמול התמזל מזלי לטעום שני בקבוקי ויסקי חדשים.

ראשית כמה עובדות שאולי יעיפו לכם את המוח.

א- הוויסקים הכי נמכרים בעולם, הם לא סקוטים, ולא אמריקאים, אלא הודים. שלוש הראשונים ברשימה העולמית. 🤯

ב- מתוך כל מותגי הוויסקי בעולם, מתוך כל הסגנונות. אף לא אחד ברשימת ה-25 הנמכרים אינו סינגל מאלט ויסקי 🥴💣

ג- מתוך הסינגל מאלטים בעולם הרשימה לפי גודל מכירות (לפי הסדר מגדול לקטן לפי נתונים של 2018): גלנפידיך, גלנליווט, מקאלן, סינגלטון, גלנמורניג'י, באלוויני, מאנקי שולדר (כן ... בלנדד מאלט, לא אני כתבתי את הרשימה רק מתרגם), לפרוייג, אברלאור, גלן גראנט.

ד- הנמכר ביותר, גלנפידיך מוכר ברמה העולמית כ-1.22 מיליון ארגזים לעומת קצת פחות מ 0.3 מיליון לאחרון, גלן גראנט.

ועכשיו לחפירה על הוויסקי.

ראשית, אמ:לק לטעמי האישי לא אהבתי אותם, אבל שניהם טובים, מעניינים והסיפור מעניין.

בגלנפידיך מדובר במהדורה החמישית שמצטרפת לסדרה הניסיונית שהיא בעצם קבועה. חלקם יותר מוצלחים, חלקם פחות אבל כל כמה זמן יוצא ביטוי חדש, והם גם שונים ומשתפרים בין באץ' אחד לשני. היה אחד שיושן בחביות של בירת IPA אנגלית, אחד שהוא מבחר של 20 חביות שיצרו פרופילי טעם שנבחרו על ידי 20 חובבי ומומחי ויסקי, אחד מעושן שמיושן בחביות רום ועוד אחד, היחידי עד כה עם הצהרת גיל, בן 21 שנים שעובר פיניש בחביות יין קינוח קנדי. החדש, החמישי בסדרה יושן בחביות של ברנדי תפוחים אנגלי. כמו שכבר אמרתי, הוויסקי מצויין, מאוד לא לטעמי. עוגת תפוחים עם יותר מידי תפוחים. הויסקי מגיע בחוזק של 43% אלכוהול.

גלנמורנג'י, אחת המזקקות המוערכות ומיוחדות וכמו גלנפידיך, מאוד שומרות על סגנון מותג ברור. גם היא החלה בשלוש השנים האחרונות להוציא מהדורות מוגבלות. כל פעם ביטוי חורפי מיוחד, פעם בשנה. סדרת הביטויים נקראת "Tale of ...." הראשון היה Cake, השני Winter, ועכשיו יצא Forest. השניים הראשונים היו מאוד מתוקים, חנפניים, אבל מאוד טעימים, פשוט ממתק. הנוכחי הכי מעניין, אבל (שוב לטעמי האישי) הגרוע ביותר. מה שגלנמורנג'י עשו, זה לקחת ולייבש את הלתת כאשר יחד עם הפחם שרפו תבלינים שמאפיינים יער, וככה "תיבלו" את הלתת ובעצפ את הוויסקי. מצד אחד, רמאות לכל דבר. מצד שני, ככה עושים לתת מעושן, שורפים כבול מתחת ללתת בזמן הייבוש. משחקים עם סוגי הכבול, המקור של הכבול ומה עוד שאנחנו לא יודעים ולא יכולים לדעת. כל מגוון התבלינים, והצמחים ששרפו, מאוד מורגשים בלתת, וזה מאוד מעניין להרגיש איך שזה עובר לנוזל. שוב לטעמי האישי, התוצאה לא מוצלחת ואני הייתי שותה אותו עם קרח, טוניק ופרוסת לימון. אבל עם זאת התוצאה סופר מעניינת, וללא שום ספק דראם שאני לא אשכח.

תמונה מאתר המזקקה

אבל ההתרגשות והכיף של לטעום את שני הביטויים הללו, במיוחד את הגלנמורנג'י בכלל מגיעה ממקום אחר. לא מהטעם ולא מהאלכוהול, אלא הרעיון. כאשר מותג קטן עושה ניסוי, הוא עושה זאת בסקייל מאוד קטן. מגיע למעט מאוד אנשים שיכולים לטעום אותו אבל גם אם יש כישלון, הוא לא כל כך גדול. במקרה של שני הענקיים הללו, מדובר בעשרות אלפי בקבוקים. קמפיין שיווקי, מיתוג ומה לא. לא רק שהעלויות גבוהות מאוד אלא גם הכישלון אם יהיה לא יבוא לידי ביטוי רק במכירות אלא גם בתדמית למותג. תדמית של מותג עולה אפילו יותר.

דבר נוסף שמומלץ להבין הוא שלא רק שיש כאן סיכון כלכלי אבל כדי שהמוצר ייקרא ויסקי, הוא חייב להיות מיושן לפחות 3 שנים. כל מוצר מיוחד שמייצרים מתחילים לחשוב, לתכנן להיערך אליו לפחות 3 שנים לפני שהוא ישא פרי. אז נכון, כל מותגי הוויסקי היום מחזיקים אין ספור חביות מיוחדות ושונות, שיבקבקו או שישתמשו בהן למשחקים כדי לפתח ולייצר טעמים חדשים. מצד שני, מה שגלנמורנג'י עשו, להתחיל מהטיפול המיוחד בלתת, משהו שאם ייצא כישלון הלך לפח לא רק כסף אלא גם המון זמן והשקעה של אנשים. כמובן שכדי לצמצם נזקים פוטנציאליים המזקקות מחזקות צוותי חשיבה, ועורכות ניסויים בסדר גודל קטן אבל עדיין, לצאת לשוק עם מוצר כל כך שונה ומיוחד, ללא שום ספק כל הכבוד להם!

Sláinte